אמן ריאליסט

פרנצ'סקו פרימטיקיו




פרנצ'סקו Primaticcio, המכונה גם בולוניה, Le Primatice, או Primadizzi (נולד ב -30 באפריל 1504, בולוניה, אמיליה [איטליה] - 1570, פריז, צרפת), הצייר האיטלקי מאנריסט, אדריכל, פסל ומנהיג בית הספר הראשון של פונטנבלו.
Primaticcio הוכשר לראשונה כאמן בבולוניה, תחת Inocenzo דה אימולה ומאוחר יותר Bagnacavallo. הוא גם למד עם ג'וליו רומנו וסייע לו בעבודתו על עיטורי הפלאצו דל טה במנטובה. כאשר המלך הצרפתי פרנסיס הזמנתי את רומנו לסייע בשיקום ארמון פונטנבלו בשנת 1532, שלח רומנו את פרימאטצ'יו במקומו, ופעם אחת היה פרימאטצ'יו לאחד האמנים העיקריים בצרפת. הוא יישאר אמן בפונטנבלו עד סוף ימיו.

בעבודתו הראשונית ב Fontainebleau, Primaticcio מועסקים סגנון דקורטיבי המשלבים עבודה טיח ציור הקיר. הוא חזר לרומא במשך כמה שנים כדי לרכוש יצירות של פרנסיס הראשון, ועל חזרתו הוא קישט את הקבינט של רוי בסדרת ציורים, אבודים עכשיו, שהציגו פרספקטיבה רציונלית בציור והדגישו את עליונותה של הדמות האנושית. השימוש הסגנוני של Primaticcio בשרירים מופרזים ודמויות פעילות, מוארכות בעבודות אלו, השפיע רבות על הציור הצרפתי לשארית המאה ה -16.
בשנת 1543 השלים Primaticcio מספר עיטורים, המתארים ביותר סצנות מחייו של אלכסנדר הגדול, על המיטה של ​​הדוכסית ד 'אטאמפס; כל היצירות האלה שורדות. במהלך תקופה זו הוא גם השלים את העבודה על Galerie d'Ulysse (1541-70) ואת Salle דה Bal (או גלרי אנרי השני). הראשון נהרס לחלוטין תחת לואי החמישה עשר, וזה האחרון שוחזר בכבדות. פרימטיקיו הגביר את השימוש שלו בטיפול מקדים ובאשליה של נושאים בעבודתו המאוחרת. העיצוב שלו לתקרה של הקפלה של מלון דה Guise בפריז (1557) היתה יצירתו האחרונה של האמן. בעשור האחרון לחייו שיתף פרימאטיצ'יו פעולה עם הפסל ז'רמן פילון על קברו של הנרי השני בכנסיית המנזר של סנט דניס ליד פאריס. בקישוטיו היה פרימטיקיו אחד האמנים הראשונים בצרפת להחליף נושאים דתיים עם המיתולוגיה הקלאסית. הוא הכניע את האלימות של המאנריזם האיטלקי, והשקיע אותה באלגנטיות צרפתית שקטה ומאפיינת. | © Encyclopwdia Britannica, Inc.











Primaticcio, Francesco - Pittore, scultore ed architetto, nato a Bologna fra il 1504 e il 1505, morto a Parigi nel 1570. Scolaro d'Innocenzo da Imola e poi del Bagnacavallo, nel 1526 egli lavorava sotto la direzione di Giulio רומנו nel palazzo del Te Mantova, יונה rimase cinque anni, occupato ב opere di pittura דואר di stocco. A lui però la critica più pastee Non attribuisce con sicurezza che il Trionfo dell'imperatore Sigismondo (1538 בקירוב). אני מאסטרי meglio studiati dal פ, פרימה פרנצ'סקו אני lo chiamasse a Fontainebleau (1532), פורונו מיכאלאנג'לו, ג'וליו רומנו איל קורג'יו. Nel suntuoso castello francese, dove operava già da un anno il Rosso Fiorentino, il.ebbe l'incarico di decorare le camere del re eella regina; ma di quei suoi lavori non resta che il Camino con il tondo די Venere דואר Adone ב una יפה Cornice di stucchi. הוסף לסרטים שלי הוסף לסרטים שלי Appartenevano allo stesso periodo in in English for עקב storie d'Ercole, eseguite per la Porta Dorata, ma la se ha traccia che nei disegni del Louvre. Ritornato באיטליה 1540, il p. קוואנטו די quadri compre, ni ni ni si, ma è certo, invece, che i calchi di parecchie סאבלי אופרה anther servioneo per le fusioni ב ברונזו. Dopo il suicidio del Rosso, chrecide con il il viaggio del P., qui rimase solo soprintendente ai lavori di Fontainebleau, e da allora cominciò la sua maggiore attività.
Finita la Galleria di Francesco I (lasciata ב tronco דאל רוסו), cone di miti di Danae e di Semele, decoro la sala e il gabinetto del re, di cui conservano soltanto alcuni schizzi. דלה sei composizioni mitologiche nel vestibolo דיאטה לה פורטה דורותה c'è la mirabile testimonianza dei disegni. L'artista spiegò il suo talento di pittore e di stuccatore nella camera della duchessa d'Étampes, la favorita del re, e seppe glorificare con il nome d'Alessandro e d'una דונה סלברי gli amori dell'augusto mecenate. Il P. dovette attendere con i i suii aiuti all'architettura dei giardini, ma la passione di queltore d'd'arte che fu פרנצ 'סקו, אני, אני, diigere, לה מאניפאטורה דגלי אראזי. Oltre agli stucchi profusi nelle stanze della reggia, il P. per una porta (אני מניח לה פורטה דוראטה) Condusse il modello perduto d'una figura muliebre, du doveva sostituire la Ninfa di Fontainebleau del Cellini, פאסטה הלובר.
לואיג 'י XV volle להרוס (1736) ב Fontainebleau la vecchia ala destra del "קורטיל דל קוואלו ביאנקו",,,,,,.,.,.,.,..,.,.,.,., אני, אני, dall'Odissea no ero meno di 58, e l'insieme decorativo ebbe lodi dal Poussin e dal Lemoine, meritando alcune copie del Rubens.Il P. è riconosciuto קאפו דלה "scuola di Fontainebleau", trasse nell'orbita italiana i pittori Francesi. Egli allungò le proplezioni דמות דלה, segnò fortemente אני contorni, ma accanto alla vigoria"michelangiolesca"un po" manierata, ebbe una grazia, invero più riflessa che spontanea, e una facilità naturale, sa la fondere le tinte e digradare le omhre con. אפרשצ'יסטה, il P. Non eseguì che pochissimi quadri di cavalletto; לא se ne conservano Che בשל, l'אונו a וילטון בית (קול. פמרוק), l'altro a קסל הווארד (קול. ג 'פרי הווארד). Collaboratore del maestro fu, dal 1552, Niccolò dell'Abate. Il P. si provo nella scultura: מת דיסני, פרשטי דה tre statararî, לכל il monumento א Claudio, פרימו duca di Guisa, Joinville, דואר אימג 'יני architettonici לכל perbliche feste. אופרה פינו alla, avvenuta poco prima del 14 Settembre 1570, giorno nel quale si nominava il nuovo direttore degli edifizî di Fontainebleau. | די אלדו פורטי © Treccani, Enciclopedia Italiana